10 de maio de 2016

"Tikvatenu" de Naftali Herz Imber



I
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה
מִשּׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ
לְעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.
  Our hope is not yet lost,
  The ancient hope,
  To return to the land of our fathers;
  The city where David encamped.
II
כָּל עוֹד בִּלְבָבוֹ שָׁם פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
  As long as in his heart within,
  A soul of a Jew still yearns,
  And onwards towards the ends of the east,
  His eye still looks towards Zion.
III
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ
תֵּרֵדְנָה כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת
וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ
עוֹד הוֹלְכִים לְקִבְרֵי-אָבוֹת.
  As long as tears from our eyes
  Flow like benevolent rain,
  And throngs of our countrymen
  Still pay homage at the graves of our fathers.
IV
כָּל עוֹד חוֹמַת-מַחְמַדֵּינוּ
עוֹד לְעֵינֵינוּ מֵיפַעַת
וַעֲלֵי חֻרְבַּן מִקְדָּשֵׁנוּ
עַיִן אַחַת עוֹד דּוֹמַעַת.
  As long as our precious Wall
  Appears before our eyes,
  And over the destruction of our Temple
  An eye still wells up with tears.
V
כָּל עוֹד הַיַּרְדֵּן בְּגָאוֹן
מְלֹא גְּדוֹתָיו יִזֹלוּ
וּלְיָם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן
בְּקוֹל הֲמֻלָּה יִפֹּלוּן.
  As long as the waters of the Jordan
  In fullness swell its banks,
  And down to the Sea of Galilee
  With tumultuous noise fall.
VI
כָּל עוֹד שָׁם עֲלֵי דְּרָכַיִם
שָׁם שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָּה
וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
עוֹד בַּת-צִיּוֹן בּוֹכִיָּה.
  As long as on the barren highways
  The humbled city-gates mark,
  And among the ruins of Jerusalem
  A daughter of Zion still cries.
VII
כָּל עוֹד שָׁמָּה דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת
מֵעֵין-עַמִּי נוֹזְלוֹת
לִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאש אַשְׁמוֹרוֹת
יָקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת.
  As long as pure tears
  Flow from the eye of a daughter of my nation
  And to mourn for Zion at the watch of night
  She still rises in the middle of the nights.
VIII
כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת-הַלְּאֹם
בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם
עוֹד נוּכַל קַוֵּה גַּם הַיּוֹם
כִּי יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.
  As long as the feeling of love of nation
  Throbs in the heart of a Jew,
  We can still hope even today
  That a wrathful God may have mercy on us.
IX
שִׁמְעוּ אַחַי בְּאַרְצוֹת נוּדִי
אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ
“כִּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי
גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ”.
  Hear, oh my brothers in the lands of exile,
  The voice of one of our visionaries,
  [Who declares] that only with the very last Jew,
  Only there is the end of our hope!



"Tikvatenu": the poem that Inspired Israel’s National Anthem, "Hatikva".